מורכבות המצב הביטחוני בימים האחרונים, האזעקות הבלתי פוסקות, החיכוך בין אזרחי המדינה, המדיה שמוצפת בידיעות ובחדשות 24/7. כל אלו יחד עלולים להוביל ללחץ ולחרדה ואף לאכילה רגשית.
אכילה רגשית היא אכילה שנובעת מצורך רגשי ואינה נובעת מרעב, אכילה רגשית מתבצעת כאשר נרצה להפיג מצבים רגשיים שעולים בנו כגון עצבנות, דיכאון לחץ ופחד. האכילה גורמת להרגשה טובה ונעימה יותר, היא מצליחה להשכיח את אותם רגשות שליליים. הבעיה הגדולה באכילה רגשית שהיא "מנחמת" רק לזמן קצר בלבד ואילו הנזקים נשארים לזמן רב.
המושג אוכל מנחם הוא מושג מוכר וידוע, זה בדרך כלל אוכל עתיר קלוריות, מזון שלא בהכרח נצרוך בשגרה,אלא במקרים בהם אנחנו בסערת רגשות. נרצה להטביע את הרגשות שלנו בתוך האוכל ולהעלים את התחושות שאנחנו חווים באותו הרגע.
נזקים בעקבות אכילה רגשית
הראשון והבולט ביותר הוא נזק ההשמנה, האכילה הרגשית כאמור אינה אכילה מתוך רעב ובמטרה לספק גוף את האנרגיה לה זקוק ולרוב היא מאופיינת באכילת מאכלים עתירי שומן, סוכר ומלח.
נזק נוסף הוא רגשי האשם, כאשר נסיים את פעולת האכילה נחווה לעיתים סוג של התפכחות, התחושה הנעימה והמספקת שהרגשנו בזמן האכילה נעלמת מתחילים להופיע רגשות האשם.
נזק שלישי, עלולה לפגוע במנגנון הטבעי והחכם של רעב ושובע מה שככל הנראה יוביל לכך שבעתיד זה יקשה עלינו להבחין האם אנחנו אוכלים מתוך רעב או מתוך צורך רגשי?
אז מה עושים בשלושה צעדים?
חשוב לזכור שכל שינוי לוקח זמן ועצם העובדה שאתם קוראים את השורות הללו כרגע מעיד על כך שאתם מעוניינים ומחשים שינוי ועל כך ברכתי. הצעדים שאציג יכולים מאוד לסייע ולהקטין אכילה רגשית ועם זאת דורשים תרגול על מנת לחזק אותם ואתכם ברגע האמת.
ראשית, מעלים מודעות
המטרה שלנו היא לאכול בצורה מודעת, אנחנו רוצים להיות למה נכנס לנו לפה ולגוף, מתי ולמה? ולכן השאלה הראשונה שאשאל את עצמי היא: "האם אני רעבה?" בעצם שאילת השאלה אני מרווחת את הזמן תגובה בין הפעולה האוטומטית של מיד לאכול לבין הבחירה המודעת. היה והתשובה היא כן, אני רעבה, השאלה שאשאל מיד אחרי תיהיה כמה? כמה אני רעבה? הרי לא תמיד אנחנו רעבים באותה רמה, לפעמים מאוד, לפעמים טיפה ולפעמים קוסי קומסה ברגע שאני עונה לעצמי על השאלה כמה אני רעבה וממקמת את הרעב על סקלה בין 1-10 אני יכולה לענות על הצורך בהתאם. אם הרעב שלי כרגע ברמה 2-3, ייתכן ופרי ישביע אותי, אם אני כבר ברמה של 8-9 אני ארצה ארוחה של ממש. אם התשובה לשאלה "את רעבה" היא לא. השאלה הבאה שאשאל היא "אז מה את מרגישה? כן. אשאל את עצמי מה את אני מרגישה? למה זה כל כך חשוב?
מכמה סיבות:
- ככל שאענה על השאלה הזו יותר פעמים, אלמד לזהות אילו רגשות מחוברים אצלי לאכילה, אצלי לדוגמא זה חוסר וודאות, בזכות התרגיל שהצגתי לכם כאן, למדתי על עצמי שכאשר אני בחוסר וודאות אני רוצה לאכול אותו, להעלים אותו ותחושת מלאות מעממת את תחושת החוסר ודאות לכמה דקות
- כי רגשות זה דבר אנושי על כל הקשת שלהן ואני מתייחסת אליהם כמו שאני מתייחסת לתחושות פיזיות, אם משהו כואב לי פיזית, אני רוצה להבין מדוע ולטפל בזה, כנל לגבי רגשות.
אחרי שאני מבינה מה אני מרגישה אני רוצה לשאול את עצמי: ממה נובע הרגש הזה? לרוב נגלה שזו פרשנות שלנו שהולידה את הרגש ובפרשנות שלנו, אנחנו יכולים בהחלט לטפל לדוגמא אצלי כשהבנתי שחוסר ודאות יוצר אצלי צורך לאכול ולהעלים את התחושה הקשה הזו, ניסיתי ללמוד מה בחוסר ודאות כל כך מבהיל אותי? גיליתי שהפרשנות שלי לחוסר ודאות זה חוסר שליטה ומשם כבר יכולתי להתרכז בדברים שהם כן בשליטתי כמו: סדר היום שלי, פעילות גופנית, זמן שינה, זמן לעבודה, פגישות וכו.
שרירים מנטליים הם בדיוק כמו שריריפ פיזיים, יש אותם לכולם, אך לא אצל כולם הם מפותחים והדרך היחידה לפתח אותם היא באימון. בתרגול.
מזמינה אותך לתרגל את רצף השאלות הללו ולראות כיצד מפעם לפעם את מוצאת מענה מקדם ונכון יותר עבורך ברגעים הללו.
אשמח לשמוע על ההתנסות שלך,